| עם זאת כדי להימנע מטעויות חז"ל הקדימו את סוף זמן אכילת החמץ | להלכה פסק ב שהחל מתחילת השעה החמישית, בשעות זמניות אסור לאכול חמץ מ, אך מותר ליהנות מהחמץ, מתחילת שעה שישית החמץ אף |
|---|---|
| אם כן, נראה כי הרמב"ם היה אוסר לאכול אפילו ארוחה קטנה לפני חצות היום עד אחר הצהריים | ונראה כי המנהג היה כשידבר היחיד בפני רבים מדבר מעומד, ובכלותו לדבר ישב במקומו |
בעוד המשנה ברורה ופוסקים אחרים מסיקים שיש לחשב חצי שעה זמנית, פוסקים רבים אחרים ראה הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, "לוח ארץ ישראל", לדוגמה סבורים שיש להמתין שלושים דקות שלמות אחרי חצות היום בחורף, כאשר כל שעה זמנית קצרה יותר.
3| לגבי משך בין השמשות, השולחן ערוך רצג, ב פוסק שבין השמשות נמשך עד צאת הכוכבים, כלומר עד שרואים שלושה כוכבים | הרמב"ם הלכות תפילה פ"ג ה"ב מסביר שהתמיד הוקרב מאוחר יותר ביום כדי לאפשר לאנשים להביא את קרבנות היחיד שלהם לפני התמיד של בין ערביים, שהוא לרוב הקרבן האחרון ביום |
|---|---|
| הגמרא דוחה את מקורו של רבא, כיוון שאי אפשר לפרש את המשך הפסוק כדבריו, "ולחושך קרא לילה" לזמן שמתחיל להחשיך, שהרי הלילה הוא רק כשיש חושך מוחלט, ב | הגאונים ראה שו"ת מהר"ם אלשקר סימן צו, שם מובאים דברי רב שרירא גאון ורב האי גאון ואף הגר"א סימן רסא סעיף ב חולקים על דעה זו |
בנוסף, הערוך השולחן כותב שהבבלי אף הוא פוסק כדעת רבי יהודה, ועל כן לכולי עלמא לפי חכמים מותר לאכול עד השקיעה.
30| להלכה נפסק כדעת רבי יהודה שסוף זמן התפילה הוא עד ארבע שעות, אך בדיעבד ניתן להתפלל שחרית עד חצות | |
|---|---|
| אך במנחה גדולה, לכאורה מהו הטעם שלא ליפול כאשר עוד היום גדול, ובפרט שהלא גם אלו שהתפללו מנחה קטנה, פעמים רבות הלא סיימו התפילה זמן מה קודם השקיעה ואף מצאנו שפעמים שסיימו אף תפילת ערבית ועוד יום, וכפי שמצאנו כן לגבי ספירת העומר | מבאר שזה משום גזירה, כיוון שלא כל האנשים בקיאים מתי עלות השחר, וב מבאר שזו גזירה מפני שעד הנץ החמה נראה כלילה |
ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה וכו', עכ"ל.
27