| שליחו של האלגוריתם עלי אדמות הוא כמובן הטיימר, הנוגש האכזר שסופר את הדקות להגעה ליעד הבא ומשנה את צבעו מירוק מרגיע לאדום מאיים ככל שהזמן מתקצר | אני בדרך לדירה של לקוחה צעירה, ונוזף בה בראש שלי: את גרה במרכז תל אביב, בלחיצת כפתור את יכולה להזמין ממסעדות מדהימות, המבורגרים ברמה עולמית, ואת שולחת אותי להביא לך שניצל ונגיסי עוף מברגר קינג? אני מתעייף פחות, מחלק את המאמץ טוב יותר, מנווט טוב יותר, מגיע מהר יותר |
|---|---|
| שום דבר לא יכול לפגוע בי, אני במשימה | גמרתי לעבוד על הכתבה, אבל אני לא רוצה להפסיק |
אני מתחנן לכוס מים קרים בכל מסעדה שאני נכנס אליה, אפילו פושרים מהברז יספיקו.
| אחרי שלוש שעות אני מסיים; למדתי לחתוך כשעוד יש לי כוחות | וולט היא העולם החדש — הדרך היחידה לשרוד בו היא להתמסר לאלגוריתם |
|---|---|
| הרחובות חוזרים על עצמם, המסעדות מיטשטשות, השמות של המנות מאבדים משמעות, כל הגברים פותחים את הדלת בלי חולצה, לכל הנשים קוראים נטע, בכל בנייני המשרדים אני מחכה רבע שעה למעלית, ההזמנה הכבדה ממסעדת השומר 1 באחת בצהריים תמיד תהיה לאולפני תל אביב בגולומב 42 | גם במסעדות, גם על הכביש, אני בתחתית |
אני משכנע את עצמי שזו רק הסוללה שדפוקה; עם סוללה נורמלית הייתי יכול לעבוד שעות ולעשות הון.
21| בזמן המת של המשוריינת, עם הפחד הזה, אני מבין: המדינה צריכה לפתח כלים רגולטוריים שמתמודדים עם המודלים החדשים של העסקה בכלכלת החלטורה, לכל האפורים, אלה שעל התפר | ומה אכפת לי שהדרישות האלה קצת חותרות תחת מנטרת ה"אין יחסי עובד־מעביד"; יש קצת כסף |
|---|---|
| כשאני חוצה את איילון אני חושב על תרבות האוכל הזאת, שהפכה את המשלוחים בתל אביב לעניין אגבי | לא צריך לתכנן, בקושי צריך לחשוב, כמעט שלא צריך לחכות |
כשאני כבר מגיע ליעד, בניין מגורים ליד כיכר רבין, אני שוב לא מוצא את הדירה ונאלץ להתקשר ללקוחה שתצא למצוא אותי.