| אחרי קריאה בו אני מרגישה קצת מוצפת מכמות הבתים שבהם ביקרתי, וכעת הם גם קצת שלי, נופי נפש | אני נזכרת בהקשר הזה במחשבה שהייתה לי על הפחד הוויניקוטיאני מהתמוטטות |
|---|---|
| לדברים שהחיים מזמנים ויזמנו לנו בעל כורחנו, אבל למה לבחור בכך? השיח הזה חי מאוד בספר הנוכחי, והדיאלוג שזור בספר לכל אורכו | על פי רובין, הקשר עצמו ממשיך להתפתח |
לַמְרוֹת שֶׁהִיא עֲדַיִן בַּת שֵׁשׁ, וּמְעַצְבֶּנֶת מְאֹד עִם חִיּוּכֵי הַתְּכֵלֶת וְהַשֵּׂעָר הַבְּלוֹנְדִּינִי, וַאֲנִי שׁוּב וְשׁוּב דּוֹחֶפֶת אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמִכְסֵה הַפְּסַנְתֵּר.
| במובן מסוים — הם העולם, והיכולת לגייס אותם ולשמוע מהם טוב היא היכולת שלנו לחיות בעולם מיטיב, בעולם שהוא בעדנו | היא קראה לי 'מייקי', והיא הייתה מתה אז כמעט ארבע שנים" |
|---|---|
| יוצא ששוב אנחנו מפרקים בית שלם ומוסרים הלאה את כל רכושנו | מיה טבת דיין 1975 היא סופרת, משוררת ומרצה להינדואיזם, בעלת תואר דוקטור בהינדואיזם ושירה סנסקריטית |
וכן, אני מודעת לאפקט התרפויטי שבהזמנה ולהיגיון הכללי במבנה, ועדיין מרגישה שלפעמים אנחנו כל כך מתאהבים בסיפור, עד שאנחנו לא עוצרים לעמוד על מלוא המשמעות של התיאוריה הבאמת יפה הזאת.
22