| אמרת קל וחומר, ומה שומר שכר, שפטור משבורה ומתה, חייב בגנבה ואבדה - שואל שחייב בשבורה ומתה, אינו דין שחייב בגנבה ואבדה?! לעומת זאת פעלים ושמות תואר המשמשים נשוא במשפט שנושאו שם פועל או במשפט חסר נושא — יבואו כמעט תמיד בלשון זכר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" בראשית ב, יח ; "וְ רָוַח לְשָׁאוּל וְ טוֹב לוֹ" שמואל א טז, כג , " רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי" מלכים א יח, ד | ולפי דעתו מנה ר' ישמעאל רק עשרה, מפני שאותם אין אדם יכול ללמוד מעצמו מסברתו |
|---|---|
| דוגמא: בתורה מפורטים דיני שומר שכר ושואל: שומר שכר חייב בגנבה ובאבדה ופטור מאונס, ושואל חייב באונס | כאשר יש שני עניינים, שאחד מהם חמור מחברו, הרי דבר שחייבים לעשותו או נאסר לעשותו בקל מבין השניים, מובן מאליו שחייבים לעשותו או אסור לעשותו גם בחמור מביניהם |
בדברי משה משמש המבנה 'הֵן… וְאַף כִּי…'.
| ביטוי רווח נוסף הוא על אחת כמה וכמה או בגרסתו הנדירה יותר: 'על אחת כמה ואחת כמה' , כגון בסיפור הידוע על רבי עקיבא: מה היה תחלתו של ר' עקיבא? לעומת זאת שור שנגח, חייב גם ברשות הרבים | לימוד קל מן החמור כדי להקל אם בעניין חמור יש דין קל, כל שכן קל וחומר שדין זה צריך להיות גם בעניין קל, למרות שלא נזכר במפורש |
|---|---|
| המסקנה: "קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום" ב"ק כה: אינה מפורשת בכתוב | בלשון חכמים התהפכו היוצרות ו'זה' בשימושו הסתמי הוריש את 'זאת' בתהליך שניצניו נראו כבר בעברית המקראית המאוחרת, כמו במקרים המועטים יחסית דוגמת "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ" איכה ה, יז ו"גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ" קהלת ב, כו |
מקור ההערה: ידע אישי שם המעיר: איתי הערה: יהודה, אינך צודק בהערתך.
9| הרכיב 'זאת' פירושו 'ההלכה הזאת' ומקובל לומר שנבחרה 'זאת' המקראית ולא 'זו' החז"לית כדי לייחדו כמונח מתחום המשא ומתן התלמודי ולהבדילו מכינוי הרמז הרגיל לנקבה | מקובל לראות בשינוי הזה השפעה ארמית |
|---|---|
| כל דרכי ההבעה האלה עומדות כמובן לרשות הדוברים והכותבים גם בלשון ימינו | שימושים בתנ"ך במידה זו שימוש במידה זו מצוי כבר בתנ"ך |
אם הצפרדעים שאינן מחויבות ב נכנסו לתנורים כדי להציק לפרעה ולמצרים , אף על פי שכל צפרדע יכלה לקרקר במקום אחר ולאו דווקא בתנור, הרי שבני האדם החייבים במצוות מצווים למסור נפשם להיות מוכנים להיכנס לתנור כאשר הם מצווים שלא להשתחוות לפסל נג:.
13