| ואז בבחינה זו, שיש כבר מקום לסמן בשם עת, מפני החפץ האצילי המגביל את המלכות העליונה,לשם הגלותה שלההויה המעשית, אז כבר יש מקום לקריאה המלכותית המוכנה להתצמצם בבטוי ושם | |
|---|---|
| באתר בחרנו להביא שתי הקלטות של מיכאל קוכמן ר' לעיל , אחת לכל אחד מחלקי הלחן, כפי שנצרב בזיכרונו | על כן כאשר בידו אפקיד רוחי בעת אישן, הנה הכל מופקד בידי רב מחולל כל, המאחד הכל באחודו, ואין הבדל והפרש מצדו ולא ריחוק ערך בין רוח לחומר, ואעירה |
חברי המערכת כולם הם חוקרי מקרא מובהקים מחמש האוניברסיטאות הראשיות בישראל: פרופ'' יאיר הופמן עורך , אוניברסיטת תל אביב; פרופ'' שמואל אחיטוב, אוניברסיטת בן גוריון בנגב; פרופ'' גרשון ברין, אוניברסיטת תל-אביב; ד"ר דוד גלעד, אוניברסיטת בן גוריון בנגב; פרופ'' משה גרסיאל, אוניברסיטת בר אילן; פרופ'' שמואל ורגון, אוניברסיטת בר-אילן; ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית, ירושלים; פרופ'' נילי שופק, אוניברסיטת חיפה.
26| ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא | אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא לְעֵת נַעְשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא וְאַחְרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה הוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַחְבִּירָה בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ |
|---|---|
| ההוצאה היא חברת בת של ההסתדרות הציונית העולמית, פועלת כמו"ל ציבורי שמוציא ספריו על פי שיקולים תרבותיים ומדעיים ולא על פי שיקולי רווח |
אע"פ שאמרנו ע"ד אחודן העליון של ההויות כולן בשרשן המיוחד במקור האחדות המוחלטה, ברז היכולת העליון, שהוא תמיד בפועל בכל שלמותו התמימה, ועל דבר ירידתן והתגבלותן של הנמצאות כולן, מראש ועד סוף, ועל דבר חזרתן האחרונה למקורן העליון, מקור האחדות השלמה, לא יעלה על דעת שום אדם לחשוב, חלילה, שיש איזה מין דוגמא וערך לעצמותן של ההויות, אפילו בכללותן ומקוריותן היותר מזוככת, בתור ענין מופרד או מחובר, נמשל או נערך, לגבי אדון כל ב"ה.
16| ונשגב ד' לבדו ביום ההוא | כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים — יתקבל בברכה לכתובת |
|---|---|
| מכיון שאדון עולם הוא הבחינה דאין סוף, מובן דענין אדון עולם אשר מלך כו' הוא בחינת ה כמו שמושרשת כביכול ב יתברך - אמיתיות ענין אין סוף, ומכיון ש יתברך הוא כל יכול, שייך שיהיה מלך גם בלא עם, בטרם כל יצור נברא | הנפש, רוח האדם, בערך לגופו, שהם נושאים כ"כ רחוקים זה מזה, אשר רק בפליאות עולם הם קשורים זה בזה, יסוד קשורם הוא לא מצד ערכם במהותם, כי הערך המבדיל בין רוח וחומר היה צריך להרחיקם ולפזרם זה מזה, אבל חבורם ואחודם בא מכח הפלא העליון, שהכל מאוחד באחדותו |
ד' קרוב הוא אל האדם, כל מרומי שחקים וכל מעמקי תהומות, כל חוקי טבע וכל מסבות של יקום, לא יוכלו להרחיק את האדם מקונו, את היציר מיוצרו.
2