| השיער שלה האפיר והמבט בעיניה שיקף את העצב הגדול שהיא חשה" | בדומיה עוטפת התוגה ובליבך נותרה המשאלה שעה חולפת יום ושנה ואת עדיין לו ממתינה שעה חולפת יום ושנה עודך זוכרת ולא מאמינה |
|---|---|
| השיר נכתב בשנת בעקבות פגישה של היוצר יוני רועה עם חבר ילדות שלו במסעדה ב | יצר שיר עממי בסינתזה מופלאה בין מזרח למערב בלי שזה יישמע קלישאה-מניירה של מכל סוג |
את פרי גנך את תבקשי… את פרי גנך את תבקשי מי לך יאמר ומי לך ישיב מר כאבך רודפים הימים נותרת לבדך רוצה להאמין שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה, שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב ולא שב" לחצו כאן לפרטים נוספים על.
| שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה | ה המוצלח הוביל את השניים לאולפן ההקלטה, והפך לביצוע המוכר ביותר של השיר |
|---|---|
היא משתוקקת שיחזור בחזרה כפי שהבטיח לה, כואבת, בודדה ולמרות הזמן הרב שחלף, היא מתקשה להאמין שלא ישוב מן המתים "את פרי גנך את תבקשי", "עודך זוכרת ולא מאמינה".
| המילה "תוגה" "בדומיה עוטפת התוגה, ובליבך נותרה המשאלה" נלקחה בספר יא: "בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ" | באותו רגע קם ונסע לביתו, התיישב ליד הפסנתר והשיר יצא במכה אחת |
|---|---|
| החבר הסב את תשומת לבו לאשה שעברה לידם, עליזה, אמו של , חברו של רועה מבית הספר היסודי, ששירת כמפקד מחלקה בגדוד "צבר" של , ונהרג בתאונה מבצעית על יד בצפון ב- |
רועה, שעבד איתה על האלבום, אמר לה שיש לו שיר שמאוד יקר ללבו, סיפר לה על מהותו, והבהיר לה כי הוא מוכן לתת לה אותו רק בתנאי שהביצוע שלה ירגש אותו עד דמעות, ואם לא - השיר לא יהיה שלה.