| הסמטאות הצרות, חנויות המכולת הקטנות, שנחבאו אל בין כתלי העיר העתיקה הזאת היו נוף ילדותה | כובע טמבל הוא בעצם הר, ביחוד עם יש שלג בפסגתו, וערוצי השלג המשוננים הם בו בזמן גם צווארון ליצני החולצה כהר געש מושלג — פתח הצוואר הוא הלוע |
|---|---|
| מידי פעם הגניבה מבט לאחור, אולי האוטובוס עוד שם, אולי תוכל לחזור, אל בית הוריה, שם אמא תקבל את פניה עם תבשילים שמלאים באהבה שרק אמא יכולה לתת, האוטובוס כבר עזב | ורק עוד פלא אחד ששמרתי לסוף: משורר ששואל כמו ע |
והפרח שהוא מביא לה בעמוד הבא כמו נקטף מחצאיתה ומוחזר לה בתוספת עלה.
27| ובמילים אחרות — מצליחה לאלף את זעמו של אביה בעזרת המשחק והיצירה | הוא מניח את לועו הענקי מעל האריה הרציני המעט נוגה, ובמין חוסר עכבות מודרניסטי מפריט את החיבור לקהל |
|---|---|
| הלל וזה הזכיר לי שפעם סיפרתי לילדה את המשל על העורב והשועל תזכורת? כשאביה שבע התלאות מתפרץ וצורח, "עוד לא גמרנו עם הקרקס בלגן הזה? אני עוד בהומניזם ובסובלנות ובכבוד לכל הברואים ששופעים מן השירים כמו שהמים שופעים מן המקרופון ההפוך של הדוד שמחה | את הרוח הזאת לטעמו, לכדה רות צרפתי באיוריה |
הלל לא בא לשפוט אלא לאהוב ולהשתעשע.
| אמנויות הבמה — איור עינת צרפתי, מתוך "שמש במרום זורחת" ע | האיורים שלה עצמאיים בלי להתבדל מהטקסט, הם חברים למשחק |
|---|---|
| רות צרפתי, מתוך "דודי שמחה" מתגלח מאת ע | מימין, רות צרפתי מציירת את "דודי שמחה", מאת ע |
איור עינת צרפתי, מתוך "שמש במרום זורחת" ע.
2